היה לי מורה שהיה אומר בזמן המדיטציה " מותר ליהנות.  לא הרבה אנשים יודעים את זה". 

גם כשהייתי עם עיניים עצומות, יכולתי לחוש בו, מחייך לו בהנאה.  כנראה הוא אמר את זה גם לעצמו.

לעיתים נראה שהחיים כופים עלינו שגרת מרוץ אחרי העיסוקים שאף פעם לא נגמרים. אנחנו רצים ורודפים ולעיתים שוכחים אחרי מי ומה ולמה בעצם, אבל לא עוצרים  לחשוב. ממשיכים לרוץ, כי ככה התרגלנו .

המורה שלי למדיטציה שאל אותי פעם: לאן אתה רץ? כמובן שהייתה  לי תשובה מוכנה מראש: אני צריך להספיק לכאן ולשם, להגיע למקום עבודה וכו … אבל הוא לא  נתן לי את ההזדמנות לענות ומיד אמר: עצור. אל תענה לי תשובה מוכנה מראש. תשאל את עצמך בכנות וברצינות, לאן אתה רץ? מה אתה מנסה להשיג? שוב רציתי לענות מיד והוא כהרגלו הזכיר לי בשקט: עצור. אל תענה מהר מדי. תהיה עם השאלות שלי קצת. תן להן זמן, תן להן מקום בתוכך. אפשר להן להיות כמו זרעים ותן לזרעים הללו את הזמן הדרוש להתפתח מעצמם. כשהם יתפתחו, תהיה בתוכך ידיעה מסוג אחר, ידיעה שתשנה אותך לתמיד.

נשארתי בלי מילים. אף פעם לא שאלו אותי שאלה מבלי לצפות לתשובה. הרגשתי את הראש שלי מתרוקן. ללא מילים הסתכלתי עליו ולא היה לי מה לומר לו. ידעתי שכל מה שאומר יהיה חסר חשיבות, כי כרגע אני מרגיש משהו שקשה להסביר  אותו במילים.

 הוא הציע לי לצאת לטיול קצר בגינה שליד הבית שלו. בחוץ היה מעונן ורטוב. האוויר היה נקי אחרי הגשם. הלכנו בשקט והרגשתי את עצמי דרוך וקשוב וללא מתח- תחושה שאני לא כל כך מכיר. שמעתי את הצעדים שלנו ואת כל הצלילים והרעשים שמסביבנו: מכוניות, אנשים מדברים, ציוץ הציפורים ילדים שרצים ומשחקים… היה נראה שכל מה שקורה בחוץ הוא כמו מנגינה הרמונית שגורמת לי להיות בשלווה פנימית עמוקה יותר. הוא הסתכל עליי וראה שאני שקט. היה משהו במבט שלו שכאילו אמר לי ללא מילים: כן זה המקום שמגיעים אליו שמפסיקים לרוץ. תהיה בו תלמד אותו תתיידד איתו.

 איך לשמור על התחושה שלא תעלם?
חשתי מלאות מעורבת בשקט עם הנאה גדולה שכמוה לא חוויתי  מעולם. זה היה מפתיע ויחד עם זאת טבעי ביותר.  הבטחתי לעצמי שאשמור את התחושה הזו לתמיד ושאפסיק לרוץ ולנסות להשיג דברים כל הזמן. אז  החלו להיכנס מחשבות לתוכי שהנושא שלהן הוא איך לשמור את התחושה הזו ומה לעשות שהיא לא תעלם. מצאתי את עצמי מתחיל לחשוב, וככל שחשבתי על זה יותר כך התחושה הלכה והתפוגגה לה .

הוא הביט בי משועשע ושאל מה קרה ? אמרתי לו שהתחושה הטובה עוזבת אותי ומה עליי לעשות כדי לשמור אותה?

הוא ענה : תחזיק אותה חזק. אל תיתן לה ללכת, והיה נראה שהוא עומד להתפרץ בצחוק היסטרי, אך הוא ממש התאפק, כנראה כדי לא לפגוע בי. עם זאת, דרך המבט שלו, ראיתי כמה זה מגוחך לנסות להחזיק את התחושה הטובה ולקוות שהיא אף פעם לא תלך ותישאר  איתי לנצח. כשראיתי את זה בעצמי יכולתי להשתחרר מהכבדות העצמית שלי ולצחוק על עצמי. טוב, הוא כמובן הצטרף לחגיגת הצחוק. זה היה צחוק משחרר ומענג. אף פעם לא חשבתי שאוכל ליהנות כל כך מההתפוגגות של תחושה כל כך נעימה, דבר שבדרך כלל היה מכניס אותי לדכדוך. אחרי שהצחוק חלף לו חזרנו לביתו ונפרדנו לשלום. היה נראה שכל מילה תהיה מיותרת אחרי החוויה שעברתי איתו.

מילים יפות של נזירים
נשארתי עם  הזיכרון של החוויה  הזו וניסיתי להבין מה היה שם. איך יכול להיות שלכאורה לא השתנה דבר במציאות החיצונית שלי, ויחד עם זאת חשתי שעברתי למימד אחר, שבו טוב להיות. מין אושר אין סופי, ממש כמו שמורי הזן חוזרים ואומרים: "האושר נמצא בפנים. עלינו רק לעורר אותו. כל מה שאנחנו רוצים נמצא בתוכנו. עלינו רק להכיר בזה". 

שמעתי וקראתי את הדברים אלא פעמיים רבות אך הם תמיד נראו לי מילים יפות שאולי רק הנזירים מגיעים אליהם ולא אני יניב שגר כאן במודיעין. אבל, כשהחוויה הגיעה, היא נראתה מופלאה וטבעית בו זמנית.

הבנתי  שאני לא   יכול ליצר את התחושה הזו, אלא יכול רק להביא את עצמי אל המקום הנכון עבורי, וכשאני נמצא בשקט עם עצמי, אני פתוח לקבל את מה שמגיע. לעיתים מזומנות מגיעים מצבי תודעה ממלאים ומחזקים. הבנתי שעלי לפתוח את החלונות הפנימיים שלי ולאפשר לרוח להיכנס דרכי.

 אז איך עושים את זה ?
הסוד הראשון הוא ללמוד לעצור מלהשיג, לעצור את המרוץ האין סופי של להשיג ולצבור עוד ועוד. יכולתי לראות שהדרך הזו לא מובילה לשום מקום – הרי תמיד יש עוד משהו להשיג.  

הסוד השני הוא ללמוד לעצור את פעילויות הסרק – ישנן המון פעילויות שהינו מסתדרים טוב מאוד בלעדיהן. פעילות זה משהו שלו נגמר כמו לרוץ אחרי הזנב של עצמינו .פעולה זו תנועה חשובה שדרכה  אנחנו גדלים וצומחים. כאשר אנחנו פועלים פעולה, בדרך כלל התחושה הי מאוד טובה. כשאנחנו עושים פעילות- לא תמיד…

הסוד השלישי הוא ללמוד  לעצור ולהיות – למעשה ללמוד להיות קשור לשתי הפעולות הראשונות. כאשר אנחנו לומדים לעצור ולהיות, אנחנו נפתחים אל המציאות הרחבה והמספקת שבתוכנו. אני חייב להודות, שעבורי, זה השיעור המעניין ביותר ולדעתי גם השיעור הנכון בדיוק המתאים לתקופתנו.

במנזרי הזן כשמגיע תלמיד נלהב אל הזן מאסטר לקבל את ההנחיות שלו לקראת התרגול הרוחני, הוא אומר לו: אל תעשה דבר. פשוט תהיה.

פשוט להיות. אני מזמין אותכם השבוע ליהנות מהפשטות של להיות. נלמד לעצור את הפעילויות האין סופיות שלנו, נעצור את הרצונות להשיג את מה שאין ונאפשר לנו להירגע את תוך עצמנו ופשוט להיות. אפילו לפרק זמן קצר מאוד.

מאת:  יניב שמעוני- מטפל מומחה ברפואה סינית דיקור וצמחי מרפא Dipl.ac.&c.h. מרכז "היגאיה"- פארק המים רעות.